סיימון סבאח
שלום,
שמי סיימון סבאח, אני בן 42. נולדתי למשפחה נוצרית דוברת ערבית וגדלתי כל חיי במושבה הגרמנית בחיפה. כאשר הייתי ילד, שיחקתי כדורגל, ובקבוצה של השכונה היו יהודים, מוסלמים וקתולים. תמיד חשבתי שהיהודים יודעים רק חצי מהאמת כי הם קוראים רק את התנ״ך, וחשבתי שהקתולים עובדי אלילים כי הם הזכירו כל הזמן את מריה וענדו צלבים מזהב. על המוסלמים לא ידעתי הרבה אז חשבתי שהם אבודים לגמרי.
תמיד חשבתי שאני הכי טוב בין כל חברי, כי ההורים שלי היו פרוטסטנטים.
בגיל 16 נסעתי לטיול לקרוב משפחה שלי בארצות הברית. קרוב המשפחה שלי היה רועה קהילה שאחראי על קבוצות הצעירים והנוער. יצאנו יחד לטיול עם כל הצעירים ליער בקליפורניה למשך שבוע, כאשר כל לילה צעיר אחר נתן את העדות שלו- איך הוא או היא הגיעו לאמונה. לאחר מספר ימים וכמה עדויות, שמתי לב למשהו שחוזר על עצמו- כל אחד אשר נתן עדות אמר ״אני מכיר את ישוע, וישוע מכיר אותי״. אני חשבתי שיש לי ידע על ישוע, כמו שיש לי ידע על מלכת אנגליה- אני יודע עליה, אבל אף פעם לא פגשתי אותה, אז אני לא מכיר אותה אישית.
לאחר כמה ימים ביער ושמיעת העדויות, בלילה האחרון הרגשתי לא טוב עם מה שאני יודע על ישוע. הרגשתי ש"עבדו עלי", שאני מפספס משהו לגביו ולא באמת מאמין בו. באותו הלילה ישבנו מסביב למדורה ביער, קמתי ועזבתי את הקבוצה. רצתי לאוהל שלי, שהיה עמוק בתוך היער, נכנסתי לאוהל, כרעתי ברך והתפללתי.
״אבא יקר אני לא מכיר אותך, כי את בנך, ישוע, לא הזמנתי ללבי. כנס נא אדון, והיה מלך על חיי.״
ברגע זה לא הרגשתי חום או קור, לא חשתי מרחף או מתעופף, אבל ברגע הנתון הזה בחיי, ידעתי שאני מכיר את ישוע והוא אותי.
חזרתי לחיי בארץ ולבית ספר תיכון. החיים שלי הפכו לסיוט. מבחוץ עדיין עשיתי את כל מה שהייתי עושה קודם: עם החברים שלי, עם המוסיקה, עם המקומות שהלכנו יחד, אבל מבפנים לא רציתי לעשות אותם. זה אכל אותי מבפנים והייתי חוזר הביתה ובוכה כל לילה. כל מה שעשיתי לא רציתי, וכל מה שרציתי לא עשיתי.
יום אחד, כאשר שיחקתי כדורגל עם הקבוצה של השכונה, הגיעו שלוש בנות מנורווגיה והצטרפו למשחק. אחת מהן הייתה מיוחדת מאוד. כל שאלה ששאלתי אותה לגבי נורווגיה או על עצמה, היא תמיד מצאה דרך לדבר על ישוע. שאלתי, "איך מזג האוויר בנורווגיה?" היא אמרה ״קודם אספר לך על ישוע״. בסוף השיחה אמרה לי שאם אני רוצה לשמוע יותר על ישוע אני מוזמן לקבוצת הצעירים של "בית אליהו" ביום שישי ב 19:00.
שאלתי אותה איפה זה והיא אמרה שזה במושבה הגרמנית. הופתעתי, כי תמיד גרנו בשכונה הזאת ואף פעם לא שמעתי על "בית אליהו". כאשר הגיע יום שישי, הלכתי לכתובת שנתנה לי, והיא חיכתה לי מחוץ לבניין ולקחה אותי פנימה. כאשר נכנסתי פנימה ידעתי שזאת התוכנית של אלוהים להביא אותי לקהילה הזאת. כל הצעירים שרו שירי הלל וידעתי שזה המקום והבית הרוחני שלי.
מאז אני כמעט 25 שנים מגיע כל שבת לקהילה,
מהלל ומשבח את שם ישוע הנפלא, ולומד ביחד עם הקהילה את התנ״ך והברית החדשה.
חזרה למנהיגי הקהילה